מדרסים אורטופדיים

מדרס הוא אביזר שמוכנס לנעליים לצורך חלוקה נכונה של עומס משקל הגוף על כפות הרגליים, עמדה ניטרלית של כף הרגל, תמיכה ברקמות רכות שקורסות, שיפור היציבה, בלימת זעזועים, הפחתת כאב ושיפור הנוחות. מדרסים מיוצרים ומעוצבים בשיטות שונות ועשויים מחומרים מגוונים.

*שיפור מחזור הדם בכף הרגל - המדרסים תומכים את כף הרגל ולא לוחצים עליה, ומאפשרים לדם לעבור בחופשיות בכלי הדם בחלק הקדמי של כף הרגל.

*מניעת היווצרות שלפוחיות ויבלות בכפות הרגליים.

*ייצוב כף הרגל.

*בלימת זעזועים טובה (במקרה של שימוש בחומרים בולמי זעזועים במדרס), דבר המסייע בריצה על משטחים קשים, במקרים של פלטפוס (רגל שטוחה), ובמקרים של קשת ארכית גבוהה מדי - שם העומסים מחולקים למשטח קטן יותר.

*המדרסים מפחיתים הופעת נקעים ומזרזים החלמה מהם.

*במצב של סוכרת או מחלות מפרקים, מדרסים יעילים רכים עוזרים במניעת היווצרות פצעים וכיבים בכפות הרגליים. במקרה של פצע או כיב קיים, המדרס בנוי כך שנמנע מהפצע לחץ כלשהו, וכך מתאפשרים תנאים המזרזים החלמה. (פתרון כגון יצירת חור במדרס באזור הפצע אינו יעיל, ושוליו החדים של החור אף עלול לפצוע את המשתמש).

ישנם שני סוגים עיקריים של מדרסים:
*מדרס ביו-מכני - חומר קשיח קפיצי שמעתיק את הביומכניקה של כף הרגל.
*מדרס רב שכבתי - בנוי מכמה וכמה שכבות. השכבות יכולות להיות: קשיחות, חצי קשיחות ורכות.
בעיות של כף הרגל, משקל האדם ועיסוקו בחיי היומיום גורמות לשינוי סוג המדרסים ושינוי צורת לקיחת המידה של המדרסים.

שיטות לקיחת מידה למדרסים אורטופדיים

לאחר בדיקה והחלטה שיש צורך במדרסים, המבצע חייב להחליט באיזו שיטה להשתמש עבור המטופל המסוים. הכישלון הנפוץ ביותר נגרם ע"י הצבה לא נכונה של הרגל בזמן תהליך היציקה. עדיין קיים ויכוח באיזו שיטה עדיף להשתמש בתהליך לקיחת המידה. כדי לעשות סדר בדברים יתוארו כאן ששת השיטות להכנת מדרסים. שימוש בשיטה מסוימת נקבע בהתאם לצורך המדרס עבור המטופל המסוים מכיוון שלכל שיטה יש יתרונות וחסרונות.

להלן השיטות העיקריות ליציקה:

1. דריכת משקל מלא בקצף פוליסטירן.
2. דריכת חצי משקל בקצף פוליסטירן.
3. יציקה בגבס ללא נשיאת משקל.
4. יציקה בגבס בשיטה תלויה.
5. שיטת ואקום בתוך הנעל.
6. שיטת Cad-Cam

1. דריכת משקל מלא בקצף פוליסטירן -
המטופל מתבקש לעמוד בתוך מגש עם קצף פוליסטירן כאשר המשקל מתחלק לשני הרגליים.

2. דריכת חצי משקל בקצף פוליסטירן -המטופל עומד ליד שולחן טיפול בעמידה טבעית כך שזווית פתיחת הרגל תהיה הזווית הטבעית של המטופל. לאחר מכן הוא מתיישב על כסא ורגליו מונחות בתוך שני מגשים של פוליסטירן. המבצע ילחץ על בירכיו של המטופל כלפי מטה ולאחר מכן גם על כל הרגל מתחת לקרסול מִקדימה ומאחורה. התמונה בתוך הקצף חייבת להיות לפחות 5 ס"מ עומק בכדי שהמעבדה תוכל למלא את הנגטיב (negative) בגבס ולקבל העתק מדויק של רגל המטופל.

3. יציקה בגבס ללא נשיאת משקל -
בשיטה זו עוטפים את כף הרגל ברצועות בד טבולות ב"גבס מהיר". המטופל יושב על כסא כאשר הרגל תלויה מהברך באופן יציב. לאחר התקשות הגבס מורידים את היציקה בזהירות החל מהעקב לכיוון אצבעות הרגליים. יתרון שיטה זו הוא שבזמן לקיחת היציקה פרק הרגל נמצא במצב נטרלי ללא לחץ הגוף.

4. יציקה בגבס בשיטה תלויה -
השיטה הזו דומה לשיטת "יציקה ללא נשיאת משקל" ומשתמשים בה במקרה של תאונה קשה כשהרגל קיבלה דפורמציה ואין אפשרות לדרוך על כף הרגל.

5. שיטת ואקום בתוך הנעל -
בשיטה זו עוטפים את כף הרגל בבד ספוג גבס ומהיר להתקשות. לאחר מכן הרגל מוכנסת בתוך שקית פלסטיק. אז מכניסים את כף הרגל העטופה בשקית לנעל מיוחדת. בגלל היווצרות ואקום נוצרת יציקה מדויקת יותר של כף הרגל.

6. שיטת Cad-Cam